הדיבור שמשפיע לטובה בחינוך הוא דיבור-נינוח. אם ילד עשה מעשה שלא יעשה, ובאים להוכיח אותו מתוך כעס – כמו שהטבע האנושי דורש… – אזי סביר להניח שהמסר הכי חזק שייקלט בלבו של הילד, הוא שמותר לכעוס! את זה הוא בוודאי יקלוט. מה עוד הוא יקלוט משאר המסרים שנאמרו באותה הזדמנות? אינני יודע…
כאשר לא נזהרים עם כוח הדיבור בתחום החינוך, עלולים לגרום חלילה נזק לנפשות הרכות. ופעמים שמגיעים הדברים עד כדי כך שזקוקים לטיפול ולשיקום הנזק שנעשה מכח מילים קשות שהוטחו בהם. בעיקר הכוונה למילים שמקבעות סטיגמה ואות-קין לילד, כמו "שקרן" "עצלן" וכדו'.
במקום זה יש להשתמש במילים שמקבעות אהבה והערכה. והן אמת שמאחורי המילים צריכה להיות מונחת אמת, כי אם לאו אזי הילד – בחיישניו הרגישים – יקלוט זאת…
המשנה ברורה מביא בהלכות שבת, בשם השל"ה, לומר על הדברים שקונים "לכבוד שבת קודש" משום "שהדיבור פועל הרבה בקדושה". ואנו נאמר: אתה רוצה לפעול הרבה בקדושה על הילדים? תוכל לעשות זאת בכוח הדיבור!
זה לא "במקרה" אלא כתוצאה מכך שהכוח העליון ביותר באדם הוא כח הדיבור. הדיבור חודר לנפש ברבדים הכי עמוקים!
*
אספר במעשה שהיה שממחיש עד כמה ניתן להעצים את הזולת בעזרת "מילים", וביותר עד היכן מגיעה כח התפלה של אמא שמתפללת על ילדיה:
במשפחה מסוימת נפטר הסבא שהיה תלמיד חכם, אציל נפש ובעל מידות טובות, ושמו ר' זלמן. באותה תקופה גם הלך לעולמו אחד מגודלי ישראל ושמו ר' יעקב זצ"ל – שהיה בשכנות עם המשפחה. כאשר נולד במשפחה בן-זכר, נתרפאה המשפחה כולה, וייקרא שמו בישראל "יעקב זלמן".
עם השמות הנפלאים בהם זכה הרך הנימול, היו כולם משוכנעים שיסב נחת גדול להוריו. אבל כאשר החל הילד לגדול, אפילו יום אחד של נחת לא היה ממנו. בהתחלה גוננו עליו ההורים, ומצאו הסברים לכל התלונות, אבל עד מהרה נאלצו להודות שהבעיה צומחת בביתם. לא בחיידר ולא בקרב חבריו.
מה עשו ההורים? התפללו. לא הפסיקו להתפלל. מי שהיה רואה את הבכיות של אמו כשהיא מדליקה נרות בערב-שבת קודש, היה בטוח שקרה פה היום משהו – "וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים, אוהבי ד', יראי אלקים, אנשי אמת, זרע קדש, בד' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא" – – –
*
כאשר סיים הצדיק'ל את שנות החיידר, המליץ המלמד לחפש לו מקום שמשלב רכיבת-סוסים, כי במסגרת סטנדרטית אין לו סיכוי. מצאו לו מקום, וגם שם לא רוו ממנו נחת. אבל איכשהו חלפו השנים ולישיבה-גדולה הצליחה להשתחל למקום סטנדרטי. בכל זאת, דמעות של אימא בהדלקת נרות!…
בישיבה למדו מאות תלמידים, וביניהם עוד אחד בשם "יעקב זלמן". בין שני ה"יעקב זלמן'ים" היו שני הבדלים. ההבדל הראשון פיזי, יעקב-זלמן "השני" היה רזה וגבוה – ויעקב-זלמן "שלנו" הפוך. ההבדל השני, רוחני. יעקב-זלמן שלנו בקושי למד – השני הפוך! מתמיד! פיינער! עדין-נפש! פשוט כליל המעלות!
איך מבדילים בישיבה בין שני היעקב-זלמן? אם מגיע טלפון למשל, איך ידעו למי הכוונה? החליט מי שהחליט להצמיד ליעקב-זלמן המתמיד את התואר "גדול", שהרי דרכו לגדלות סלולה ועומדת!
אז היה את 'יעקב-זלמן'. והיה את 'יעקב-זלמן-הגדול'.
*
חלפו-עברו השנים, והבחורים הגיעו לפרק "האיש מקדש". יום אחד הגיע לארץ ראש ישיבה מארה"ב, אשר תר אחר חתן לבתו המהוללה. ניגש אליו שדכן והודיע לו שאם ברצונו לחגוג בליל החתונה גם "הכנסת ספר תורה", יש לו הצעה מתאימה עבורו – ספר תורה חי!
-איך קוראים לו?
"יעקב-זלמן-הגדול".
– הגדול?
כן. זה כינוי שנועד להבחין בינו למישהו אחר בשם דומה, אך ממש לא "גדול"…
אהה!…
יצר קשר עם בחורים בישיבה ואינפורמציה כמעט שיכרה אותו. "הבחור הכי טוב בישיבה" היה השבח הבסיסי, מכאן זה רק עלה ל"בחור הכי טוב בכל עולם הישיבות"… שאל בחור שני, שלישי, רביעי, שישי, שביעי. כולם פה – אחד נמנו וגמרו בשבח מעלתו.
סבר וקיבל.
*
יצר מיד קשר עם השדכן. השדכן ניסה לומר משהו, אך ראש-הישיבה, בהתלהבותו כי רבה, דחק בו לסדר מיד פגישה שכן "הבת שלי הגיעה איתי לארץ!"
משהשתתק הצליח השדכן להתנצל לספר שאביו נפטר לפני שעתיים, "ההלוויה בשעה שתים עשרה"…
"אַנטשׁוּלדִיקט!" [-סליחה] התנצל ראש-הישיבה "ורק בשורות טובות!"
הוריד את השפופרת ושאל את עצמו מה אני עושה? עכשיו נמתין שבוע שהוא יקום משבעה? היה לא תהיה!… מי יודע אם היהלום לא ייחטף בתוך אותו שבוע!
מדי לאחר הלוויית אביו של השדכן, הגיע הראש-ישיבה לנחם. ביקש סליחה ומחילה ואמר שעקב דחיפות הענין הוא מבקש רשות להעביר את ניהול השידוך לאחר מתלמידיו שמתגורר בארץ. הוא מתחייב שאם השידוך יעלה יפה יבוא השדכן על שכרו באופן מושלם, כאילו הוא, ורק הוא, ניהל את כל השידוך מרישא ועד גמירא.
להצעה כזו לא יכל השדכן לסרב…
מיד פנה הראש–ישיבה לתלמידו, ביקש ממנו להחזיר את הרמב"ם לארון וליטול על עצמו "מצוה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים"… ואז נזכר ראש- הישיבה שאפילו את הטלפון של המשפחה לא לקח מהשדכן. מה לעשות, ככה זה כשאתה נופל בבית אבלים באמצע סעודת-הבראה. אז מה עושים?אין ברירה. תיסע לישיבה, תקרא ל'יעקב-זלמן-הגדול' ותבקש ממנו את הפרטים של הוריו. שים לב: יש שם שני בחורים באותו שם. יעקב-זלמן סתם ויעקב-זלמן-הגדול. אל תטעה ביניהם!
מיהר השדכן לישיבה. תפס את הבחור הראשון שנקרה בדרכו וביקש ממנו לקרוא ל'יעקב-זלמן-הגדול'. לא חלפו כמה דקות והצדיק ניצב מולו. שוחח עמו מעט, ביקש את הפרטים ויצא לדרכו.
דבר אחד לא ידע הראש-ישיבה: באותו יום נכנסו לפני כסא-הכבוד הדמעות הרבות שהורידו של יעקב-זלמן ("הקטן") והא ראייה: הבחור שהשדכן החדש ביקש ממנו לקרוא ליעקב-זלמן-הגדול היה הבחור שהגיע לישיבה ל"חיזוק". הוא עדין לא למד לעמוד על ההבדלים שבין יעקב-זלמן ליעקב-זלמן-הגדול, אבל כיון ששמע את הכינוי 'הגדול' הבין שהכוונה ל'גדול במידות גופו'. לא חשב פעמיים וקרא ל'יעקב-זלמן' שלנו – ממנו קיבל את פרטי ההורים…
*
אמו של יעקב-זלמן עונה לטלפון. מתוך היכרות עם ההצעות הקודמות שהגיעו, הבינהשהפעם חלה טעות. היא הרי מכירה את המשפחה שמציעים, ואין סיכוי שהם יבחרו בבן שלה כחתן. כדי למנוע מבוכה, ביקשה מהמתקשר לברר עוד על הבן, אך הוא מילא את פיו בשבחים והסביר שכבר יש לו תשובה חיובית מהצד השני…
השפופרת נפלה.
קיצורו של דבר: הם הקימו בית-נאמן בישראל! בשבתות שהתארח אצל השווער הכין דבר-תורה בעזרת חבריו, ואיכשהו העניינים הסתדרו.
מה שצלצל באוזניו כל הזמן היה הפתגם של אשתו "במה זכיתי לשמש ספר-תורה"? הוא לרגע אחד לא הבין את זה, הוא הרי מכיר את עצמו וידוע היטב עד כמה הוא לא ספר-תורה!
אבל היא חוזרת על זה שוב ושוב, אז אולי יש בזה משהו?…
יום רדף יום, וספר-תורה רדף ספר-תורה. האמון האדיר שהם נטעו בו – מתוך מחשבה מוטעית אמנם שהוא הספר-תורה המדובר… – חלחל אל ליבו ויצר את המהפך. הוא דבק בתורה, עד שהפך בעצמו לספר-תורה.
ביום הנישואין העשירי שלהם אמרה לו אשתו שהיא צריכה לתת שבח והודיה מיוחד להשי"ת, כי בישיבה היכן שלמד היה עוד יעקב-זלמן "אבל הוא לא היה כזה מיוחד כמוך!!!" שמע את הדברים וחישב להתעלף…
כיום הוא מחשובי מרביצי התורה בארץ ישראל שליט"א! – – – [השם כמובן בדוי]
*
מדובר בסיפור אמיתי ואם היה בידי הייתי מביא את אימו שתציץ בחון הישיבה היכן שהוא מרביץ תורה, ושוב תוריד דמעות – אך הפעם של שמחה!…
כח הדמעות של אמא על בניה הוא גדול מאד, אין לנו שום השגה עד היכן, זה מחולל פלאות ושובר מחיצות של ברזל. ומי מדבר על דמעותיה של האמא הנצחית של כל ישראל, מאמע רחל, כשנוסיף על זה את הכח העוצמתי והנורא של הצדקה שמרן שר התורה שליט"א קבע שהיא ההשתדלות הטובה ביותר לישועה. האם יש מישהו שמסוגל לוותר על 'ביטוח' כה מקיף ובטוח לשמירת והגנת הילדים והצלחתם??? למען ילדיכם ואם אתם גם מעונינים לרוות נחת דקדושה מתוך לב שמח חייגו מיד 8631*.