הקביעה המפורסמת שקבע מרן מאור ישראל הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כי: "אין משפחה בעולם שתורמת הוראת קבע למוסדות קבר רחל ולא ראתה ישועה", ממשיכה להרטיט כל לב יהודי, על אף שכבר חלפו להם כמה שנים טובות מאז אותו מעמד תפלה היסטורי ובלתי נשכח בקבר רחל. לקראת מעמד התפלה לישועה והצלחה בחינוך הילדים אנו זוכים לקבל לקח מאוצרו של מרן הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א. לכבודה של רחל אמנו ולכבודם של השותפים הנאמנים להחזקת התורה בקברה נענה מרן שליט"א במאור פנים לחשוף את ה'סודות מהבית פנימה' ולהאיר את עינינו בהנהגות הוד והליכות קודש של מרן זצ"ל בחינוך הילדים ובהנהגת הבית, למען נזכה לצעוד בדרכיו ולגדל את בנינו לתורה ויראת שמים. [השיחה בלשכתו של מרן שליט"א התקיימה אשתקד לקראת מעמד התפלה. אנו חוזרים ומפרסמים לבקשת הרבים קטעים נבחרים מהמאמר הנפלא שפורסם בשנה שעברה].

האם השקיע אבא זמן בחינוך?

השיחה נפתחת בשאלה: מרן הרב עובדיה נודע כגדול שקדני הדור, איך זה זכה להעמיד דור של תלמידי חכמים, וכי נותר לו זמן להשקיע בחינוך הילדים?

הרב עונה בנחרצות: למרות שקידתו והתמדתו הבלתי נתפסת כשכל שניה וחצי שניה מחייו היו שקועים ומרוכזים בלימוד התורה שהיתה תמצית חייו ונשמתו, עם זאת, היה משקיע זמן רב לחינוך הילדים, הוא היה 'קורע' מעצמו, מבשרו ומדמו, כדי להשקיע בחינוך, בתקופה מסוימת אף היה מקציב מידי יום שעתיים שלימות להיות עם הילדים בבית, לבקשתה של אמא הרבנית ע"ה שמסרה את נפשה בצורה בלתי רגילה למען התעלותו בתורה ולגידול הילדים, הוא אף היה מאכיל את הילדים כולם, מושיב אותם בשורה ומאכיל בצורה מסודרת כדי לשמור על נקיון הבית.

הטיול הזוגי בשפה הערבית

זמן קבוע הקדיש על מנת לערוך שיחה חינוכית מיוחדת עם אמא הרבנית ע"ה, במהלכה הציעה בפניו את כל המקרים והשאלות שהתהוו במהלך השבוע ומקבלת ממנו הדרכות ברורות כיצד לחנך את הילדים, היה זה כאשר הסבא חכם אברהם פטאל זצ"ל רצה שנגיע אליו, הוא אהב מאד את אבא, אנחנו גרנו אז ברחוב אלקנה בירושלים, ואילו סבא גר בנחלאות, אז אחרי הבדלה במוצאי שבת קודש הלכנו לטייל רגלית, מרחוב אלקנה עד נחלאות, סיפור של חצי שעה, דרך הלוך ודרך חזור, זמן זה הוקדש לשיחה הזאת בין אבא ואמא, הילדים התהלכו במרחק מה כדי שלא יקלטו את נושאי השיחה, אחיי הגדולים הגאונים רבי יעקב ויבדלחט"א רבי אברהם שלחו אותי שהייתי צעיר מהם, להאזין לשיחה, בקיצור 'לרגל', ולהדליף מידע… השיחה בין אבא לאמא התקיימה בשפה הערבית, ואני הלכתי צמוד אליהם, הם לא ידעו שאני מבין ערבית ואכן הבנתי די טוב את השיחה, שמעתי את אמא שואל, מה לעשות כשהילד אוכל את הבננה בלי הלחם [במושגים של השנים הם כל הארוחה היומית הסתכמה בפת לחם ובננה, וקרה שהילד 'התגנב' ואכל רק את הבננה, שזה היה נחשב הממתק…], הוא היה מייעץ לה בדיוק איך לנהוג, בשלב מסוים אבא קלט שאני מבין את השיחה ומאז שלח אותי ללכת לצד הילדים כדי שלא אמשיך להאזין ולהדליף מידע מסווג….

אבא משתף בחוויות המתוקות

היה מקפיד לקחת עמו את הילדים הצעירים לשיעורי התורה הרבים אותם מסר, החל מגיל שש שבע היינו הולכים אתו, יושבים בצד, מאזינים, מבינים קצת, קולטים פה ושם ואחר השיעור דיבר אתנו על עניני השיעור, לחדד את המוח שלנו להבעיר בנו את התשוקה לתורה, את האהבה לידיעת התורה, הוא השתדל לעורר אצלנו סקרנות לדברי תורה, לתת לנו את הרגשת הנעימות והמתיקות שיש בתורה, כך שבנוסף לדוגמא האישית שראינו אצל אבא כי אין בעולם משהו אחר שיכול להיות מעניין חוץ מהתורה הקדושה, הוא שיתף אותנו בחוויות של הלימוד כדי שאנחנו גם נטעום את הטעם ואת המתיקות של לימוד התורה.

הטיפוס המוזר בשולחן הכבוד

על הכל, חשובה היא התפילה של האבא והאמא על הילדים, תפילה של שיחה אישית עם הקב"ה, כל אחד עם המילים והשפה שלו, כדבר איש אל רעהו, כי בכוחה אנו רואים ניסים ונפלאות, יעדי על כך הסיפור שסיפר הרב אורי זוהר מגדולי מחזירי התשובה בדורנו.

הרב אורי זוהר ביקר בת"ת המיועד למשפחות בעלות תשובה בעיר באר שבע, הת"ת ערך מבחן לתלמידים, והרב זוהר הוזמן לחזק את המשפחות שרשמו את ילדיהן לת"ת, ולהשפיע על משפחות נוספות לרשום גם את בניהן למוסד.

"התבוננתי בדמויות שישבו בשולחן הכבוד" מספר הרב זוהר, "ואחת מהן הייתה נראית לי כדמותו של יהודי פשוט שבפשוטים, שאין מקומו לכאורה בין המכובדים. לא ראיתי בפניו שום דבר מיוחד שיסביר את ישיבתו שם. ברם, הבנתי שאם הושיבו אותו במזרח יש לכך סיבה. ניגשתי אל אותו יהודי, ושאלתי אותו מי הוא.

"וכי אינך יודע?!" השיב הלה בפשטות, "אני אביו של רב השכונה!"

"אתה אביו של הרב"? הבעתי את תמיהתי בקול, "אולי תספר לי כיצד זכית לכך"? ביקשתי.

במקום להשיב, הצביע האיש לכיוון עזרת הנשים, ואמר לי: "שם יושבת אשתי, ובזכותה הגעתי לכך".

היהודי הפשוט סיפר את סיפורו:

אנחנו מתגוררים בשיכון ד' בבאר שבע. שיכון זה ידוע היה לא רק בבאר שבע, אלא בכל רחבי הארץ, באזור של פשע, ירחם ה'. אני התפרנסתי באמצעות קיוסק שהפעלתי במרכז השכונה. למרות הכל, הצלחנו לגדל בשכונה זו שמונה ילדים, ארבע הבנים וארבע בנות, שכולם צמחו וגדלו ליראי ה', והפכו לגדולי תורה רבנים וראשי ישיבות. ילדי מתגוררים כיום בבני ברק, בתפרח, באופקים ובבאר שבע, וכולם – גם החתנים שלקחנו לבנותינו מרביצי תורה ויראה.

והכל בזכות אשתי. אספר לך כיצד קרה הדבר. בבוקר שלאחר החתונה, כשחזרתי מהתפילה, מצאתי את אשתי בוכייה, נבהלתי מאוד. לא ידעתי מה ארע לה, ומה מביא אותה לבכות לאחר חתונתה. אשתי הבהירה את עצמה מיד: "בעלי היקר, יודע אתה למה אני בוכה? התרגשות גדולה מילאה את ליבי לרגל המסקנה החד משמעית אליה הגעתי הבוקר בעת שהיית בתפילה".

"כאשר הלכת להתפלל, נעמדתי גם אנוכי לשפוך שיח לפני הבורא, ואז עלתה בליבי מחשבה על דרך החיים שעלינו ללכת בה, ובעקבותיה הגעתי למסקנה והחלטה ברורה, וברצוני שגם אתה תסכים לכך בכל ליבך".

"מחשבותיי התמקדו", המשיכה האשה הצעירה, "בשאלה, במה אנחנו צריכים להשקיע את עיקר המאמצים והתפילות שלנו בחיים. אם תנסה לטעון שהתפילה צריכה להיות על ענייני פרנסה, הרי הדבר אינו נכון! כי מי אינו יודע שהפרנסה היא משמיים וכל המאמצים שהאדם עושה לכאן ולכאן, לא פועלים מאומה. מה שנגזר על האדם להרוויח – ייכנס לכיסו, ומה שלא – לא ייכנס. גם אם יעבוד על כך יומם ולילה! נכון שצריך להתפלל על פרנסה אבל זה לא העיקר!".

"ואם תאמר שצריכים אנו להשקיע את מאמצינו בענייני הבריאות, כדי שלא נחלה במחלות קשות חלילה, הרי גם דבר זה תלוי ברצונו של הקב"ה, ובוודאי צריך האדם להתפלל על ענייני בריאותו, אבל שוב – זה לא העיקר! ואז הגעתי למסקנה, בעלי היקר, שאת עיקר מאמצינו בתפילות – עלינו להשקיע בחינוך הילדים. על הדבר החשוב הזה עלינו להתפלל כל החיים! האם מסכים אתה עם דעתי?".

לאחר ששמעתי את דבריה המרגשים והכנים של אשתי הצעירה, בבוקר ההוא שלאחר החתונה, הבעתי מיד את הסכמתי המוחלטת לשאיפותיה. שנינו יחד עמדנו וקיבלנו על עצמנו להשקיע בנקודה זו את עיקר תפילותינו ומאמצינו במשך כל החיים.

אותה קבלה, חיזקה אותנו בצורה בל תתואר, עד כדי כך שמעולם לא התביישנו בתפילותינו, ובמשך כל השנים נשאנו תפילות חמות וטהורות לבורא עולם שיצליח את דרכנו בחינוך הילדים. אם תבוא אלינו הביתה בזמן הדלקת נרות בערב שבת, ולא רק אז, תוכל למלא דליים שלמים מדמעותיה של רעייתי המתפללת לאלוקים שייתן לנו את הכח לגדל את הילדים כפי שצריך לגדלם בדור זה.

וכך, למרות שביתנו והקיוסק, היו במרכז השכונה, לא השפיע הדבר במאומה על הילדים, ובעקבות התפילות שלנו, החינוך הטוב ותשומת הלב שהענקנו לילדים, וכמובן הסייעתא דשמיא שליוותה אותנו לאורך כל הדרך, זכינו לפירות מתוקים שכאלו, עד שאחד הבנים שלנו הוא הרב של השכונה, וגם שבעת ילדינו הנוספים – מפורסמים בגדולתם בתורה וביראת השמיים שלהם.

סיים הרב אורי זוהר את סיפורו, ואמר: "חבל שאינני יכול לתאר את דמותו של היהודי הפשוט ההוא שישב ב'מזרח' ולשרטט בפניכם עד כמה פשוט היה נראה, ועד כמה לא הייתה התאמה, לכאורה, בין דמותו לדמויות ילדיו מרביצי התורה.

השקעתו הרבה ודמעותיה של אשתו הביאו אותם לזכות ביהלומים שכאלו, בהחלטה פשוט אחת, בבוקר שלאחר החתונה, הצליחו לאסוף את היהלומים המתגלגלים גם ברחובותיה של שכונת פשע שכזו, בבאר שבע.

בואו ונלמד מכאן עד כמה חשוב להשקיע בהחלטות הראשוניות שלאחר החתונה, ועד כמה משתלמת היא ההשקעה החינוכית והתפילות, ובמיוחד בתקופתנו רבה הניסיונות.

אין כמו תפילה של אמא, ובודאי שאין כמו תפילה של אמא של עם ישראל. לכן אין אף אחד שיכול לוותר על הזכות הזאת לבניו ובנותיו לזכות לתפילה וזעקה אצל אמא רחל. חייגו כעת 8631* ועשו למען ילדיכם את ההשתדלות לשמירתם, הגנתם והצלחתם.