הסגולה לזיווג הגון ושלום בית / כולל שלה

המייסד מרן הגר"י אדלשטיין זצוק"ל במעמד ייסוד הכולל בביתו: אצל רחל אמנו זה המקום של הישועות במיוחד לזכות בנחת דקדושה, מי שיש לו שכל אינו מוותר על הזכות הבטוחה ביותר לזכות לבנים טובים

 

           האלמנה נזרקה ואריק נחת בחזרה לאמא

 

אריק היה התקווה היחידה שלי למעט נחת.

עברתי חיים ממש לא פשוטים ולא קלים. לא הכל אני יכולה לספר, גם טכנית וגם רגשית. הרבה פצעים שנפערו בליבי ונשמתי במהלך שני העשורים האחרונים, טרם הגלידו. ואין לי את הכח ואת הרצון לחטט בהם ולנסות להסביר מה היה ואיך היה. הכל מאת הקדוש ברוך הוא, אין עוד מלבדו, והכל לטובה!

בסופו של דבר, כהיום אני אמא חד-הורית לשלושה ילדים. שניים מהם, לצערי אינם שומרי מצוות כיום. המעברים הקשים שהם עברו הותירו צלקות קשות בנפשם, והעובדה שהם נאלצו לגדול בלי בית ובלי שום יד תומכת ומכוונת, הביאה אותם, בין השאר, למצב הזה, ה' ירחם.

רק אריק נשאר איתי.

אריק היה ילד קטן כשספינת חיי היטלטלה בפראות מצד לצד. ולכן, הוא פחות ספג את הטראומות שבאו בעקבותיהם. וכשהוא בגר, כבר איכשהו התייצבתי פחות או יותר, וגידלתי אותו בס"ד באהבה רבה.

אפשר לומר שאריק הצליח במידה רבה לרפא את פצעי נשמתי ולחבוש אותם ברטייה של נחת. הוא היה ילד רגיש וחכם, מוכשר ורציני, שהשקיע את כל כולו בלימודים, והצליח לקצור מחמאות ותשבחות מכל מוריו ומחנכיו.

עבדתי בעבודות ניקיון קשות כדי לפרנס את עצמי ולגדל את אריק. אבל כשהייתי חוזרת הביתה ומכינה את ארוחת הערב לאריק, והוא היה חוזר ומספר לי על ההצלחות שלו בתלמוד תורה, הייתי מקבלת כוחות לעוד יום של עבודה קשה מפרכת.

את הבר-מצוה לאריק חגגנו בחוג מצומצם. שכנים טובים עזרו לנו לארגן את המסיבה, וגם למלא אותה…

תפילין השגנו מיהודי שנפטר, והבנים שלו הסכימו לתרום לנו אותם, אבל השמחה שלנו היתה גדולה. אריק הכין דרשה מושקעת וארוכה, וכל מי שבחן אותו יצא מגדרו מהתפעלות, למען האמת, בעת שהוא עמד ודרש לא הצלחתי לעצור את דמעות ההתרגשות וההודיה לבורא עולם.

כך המשיך אריק בישיבה קטנה, שגם בה הצליח להיות בין המצויינים. וגם לעלות לישיבה גדולה מצוינת. וגם שם הוא המשיך לעשות חיל.

כעבור כמה שנים, אריק סיפר לי בעיניים בורקות על חבר ראשון מהשיעור שלו שהתארס. וכך בכל כמה ימים התבשרתי על עוד אחד ועוד אחד, הייתי בטוחה שאוטוטו גם אריק יתארס. אריק שאל מידי פעם אם קיבלתי טלפונים משדכנים, אמרתי שלא. לא ידעתי בדיוק איך זה אמור לעבוד, ולכן לא הייתי מודאגת מזה שלא מגיעים טלפונים. אבל הזמן עבר ושום דבר לא התקדם.

ניסיתי לשאול את אריק. אבל הוא התחמק. ראיתי שקשה לו לדבר על זה. הבנתי שהסיבה שלא מציעים לנו שידוכים קשורה גם למצב המשפחתי שלנו, וגם לעובדה שאין לנו מה להציע. אמנם היו שדכניות צדיקות שהביאו הצעות שונות, אך אריק עיקם את האף, ולא רצה אפילו לשמוע.

מיום ליום ראיתי שהוא הופך להיות יותר שקט ומופנם, הברק התמידי שהיה לו בעיניים, הלך וכבה.

יום אחד אריק אמר שהוא עובר לישיבה אחרת, כי רוב החברים שלו כבר התחתנו, וכבר אין לו חברים בגיל שלו, אין לי פשוט עם מי לדבר!  אז הוא עובר לישיבה שיש בה בחורים מבוגרים יותר. אני לא מבינה הרבה בישיבות, ולא הבנתי מה זה אומר. סמכתי על אריק שהוא עושה את הטוב ביותר עבורו. למרבה הצער, רק לאחר מעשה קלטתי שצעדים כאלו לא לוקחים בחיים בלי התייעצות מקצועית, ועם דעת תורה, כמובן.

לא ידעתי שמדובר בישיבה שלומדים שם רק חצי יום, ובחצי השני הבחורים עובדים בכל מיני עבודות.

אני משערת שגם אם הייתי יודעת את זה, לא היה לי הרבה איך לעזור, ואפילו לא להתנגד. אם אריק עושה את זה, כנראה שזה מה שעושה לו טוב. ומי אני שאגיד לו מה לעשות.

בקיצור, מה שקרה, אריק נכנס לעבוד במשרד של אחד שעוסק בנדל"ן, הוא היה שם מזכיר חצי יום, אבל בזכות החריצות והרצינות שלו והכישרון שלו הבעל הבית העלה אותו מהר מאוד בדרגות שם במשרד, עד שהוא הפך להיות אחד הבכירים במשרד שלו.

פתאום, כשאריק היה חוזר הביתה, ראיתי שוב את הניצוץ הזה בעיניים שלו. הוא סיפר בעיניים בורקות על רכבי הפאר בהם הבוס שלו נוסע, ואיזה משרד יפה ומפואר יש לו.

ניסיתי להעמיד פנים שגם אני מתלהבת. אבל בלב שרף לי הכאב על כך שאריק שלי מתלהב מדברים כאלו. כמה התגעגעתי לניצוץ של הסיפוק הרוחני האמיתי שהיה לו בעבר? אבל מה יכולתי לעשות?! ידעתי שהתפקיד שלי כאמא, להיות בשבילו מקור של אהבה ואימון שאינם תלויים בדבר, כח האהבה זה מה שיחזיר אותו לחיים טובים!

מפה לשם, אריק התחיל להרוויח משכורות מאוד יפות. וסכומי כסף נכבדים זרמו סביבו ובכיסו, פתאום התחלתי להרגיש קצת רווחה, אריק, לב טוב הוא היה תמיד, ביקש ממני להוריד את העומס של העבודה והוא יעזור לי עם השכירות וההוצאות.

ראיתי בכך ישועה משמים לקחת הפוגה. בגיל שלי כבר קשה מאוד לעבוד בעבודות פיזיות, ורציתי כבר לנוח קצת, וגם קיוויתי שאם לאריק תהיה עבודה מכניסה ויוכל לצבור קצת כסף בצד, יהיה לו סיפוק נפשי שיגרום לו לחזור לחיים של תורה ולמצוא זיווג הגון בקרוב. מצד שני, התחלתי להרגיש בדידות. כבר לא יצאתי כמעט לעבוד, ואריק היה מגיע מאוחר מאוד, וגם אז היה כל הזמן בטלפון, עובד על עסקאות ענקיות. אבל עדיין זה היה שווה בשביל הסיכוי למצוא לו כלה.

אבל מה שקרה, אריק נסחף עוד ועוד לעבודה. הוא התחיל להרוויח סכומים ממש גדולים, הבוס שלו ראה שהוא מנהל את המשרד כולו מצוין, הוא הפקיד בידיו את המשרד כולו, והתפנה לעסקים גדולים יותר.

אריק היה עובד משבע בבוקר עד עמוק אל תוך הלילה. כשהיינו נפגשים מידי פעם, הייתי נזהרת מלהעיר לו על הרוחניות שלו, רק הבעתי בפניו את השמחה שהוא גורם לו בשעות 'קביעות עתים לתורה' שהוא שומר עליהם בעקביות ובמסירות נפש של ממש.

מידי פעם כן הייתי מזכירה לו שהוא צריך לחפש שידוך. אבל אריק רק חייך בעייפות. 'אין לי זמן לנשום, אמא' אמר לי בעיניים חצי עצומות. 'איפה יש לי זמן בראש לחפש כלה?'

יום אחד הזמינה אותי השכנה שלי, מלכה-לאה, לבר מצווה של הנין שלה. אני מתביישת להגיד, אבל הגעתי לשם, ובמקום לשמוח, ירדו לי דמעות של כאב. הסתכלתי על כל הנכדים והנינים של מלכה-לאה בלי עין הרע, כולם לבושות בחגיגיות, שמחות ועליזות. וחשבתי לעצמי: מלכה-לאה שהיא יותר צעירה ממני, כבר מברמצת את הנין שלה, ואני עוד לא זכיתי להוביל אפילו ילד אחד לחופה… מתי אני אזכה להיות סבתא??'

פתאום, בלי שרציתי, התחילו לרדת לי דמעות מהעיניים. ואז הגיע לשם תרצה, שהיא גם שכנה שלי, והיא הרבה עוזרת לי, ושאלה: 'למה את בוכה?' סיפרתי לה מה אני מרגישה בלב.

"את יודעת מה…" אומרת לי תרצה. "אני חושבת שכדאי לך לתרום ל'מוסדות קבר רחל', אני תמיד תורמת להם ורואה ישועות…" וכאן סיפרה לי שורה ארוכה של סיפורי ניסים ממש…

תרמתי ל'מוסדות קבר רחל'. וביקשתי שיתפללו על אריק בן מזל שהקב"ה יפתח לו את הלב ויאיר לו את הנשמה, ושימצא את הזיווג הנכון במהרה.

ואז כעבור כמה ימים, פתאום אריק חוזר הביתה נסער כולו. הוא פשוט לא היה יכול לדבר מרוב זעזוע.

"מה קרה?" שאלתי אותו.

אז הוא סיפר לי שהוא היה בעיצומה של פגישה עם הבוס שלו, ובאמצע התקשרה איזה אלמנה ששוכרת ממנו את אחד ממאות הדירות שלו, והתלוננה על ברז שמטפטף, בקיצור התחיל שמה וויכוח ביניהם על כמה מאות שקלים. והוא שמע את האלמנה בוכה בטלפון, אבל הבוס לא וויתר, ואיים עליה שאם היא לא תתקן את זה, הוא יזרוק אותה מהבית…

אריק שלי היה כל כך נסער ונחרד מההתנהגות שלו, לב יהודי יש לו ברוך השם, הוא החליט באותו מעמד, שאם הכסף יכול להביא את הבנאדם לשפל כזה, הוא לא רוצה להיות שם…

הזעזוע העמוק שגרם לו להרעיד את נימי נפשו לא נרגע, הוא הסתובב סהרורי במשך כמה ימים, עד שלקח את האומץ לעשות את המפנה הגדול והמבורך בחיים. הוא לקח החלטה עקשנית ואמיצה לנטוש את המשרד לגמרי, להשתחרר משעבוד ה'ביזנעס' ולחזור להתענג על המתיקות של התורה בהיכל הכולל בשיא ההתלהבות. במקביל, כמובן התעורר להיכנס ברצינות לנושא השידוכים, כשהוא חושב על ה'תכלית' לבנות בית נאמן בישראל.

ואני, מרוב התרגשות, נסעתי במיוחד אל קבר רחל, לומר 'תודה' לאמא אוהבת, מבינה וכואבת, לשמח אותה עם השמחה שלי, אמרתי שם את כל ספר התהלים ממקום של הודיה ותודה להשי"ת, ובחסדי השי"ת, כיום אני כבר מאפשרת לעצמי לשלוח לכם את הסיפור, בתור סבתא לנכד חמוד ומחייך שגודל בבית חם של זוג מאושר ודבוק בתורה וקירבת השם, ישתבח שמו לעד!