כך בוחרים רבותינו

ולאורם נלך

מאחורי הפרגוד: מדוע בוחר מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א  במוסדות קבר רחל כמקום הישועות?

---

---

מפאריז עד לגיהנום דרך בית לחם

לקראת ההילולא של רחל אמנו, אנו פונים ומבקשים בשאלה קמי מרן ראש הישיבה שליט"א: מה הסיבה לכך שרואים ישועות גלויות בכח התרומה למוסדות קבר רחל?

מרן ראש הישיבה שליט"א המלווה מקרוב את מוסדות קבר רחל כבר שנים רבות מתפלא על עצם השאלה, וזועק בקול חוצב להבות:

גיוואלד! מה השאלה בכלל? אמא! די מאמע פון כלל ישראל! האמא של עם ישראל!

גם בתוך הגלות הקשה של הסתר פנים הותיר הקב"ה פתח שבו רואים בחוש את ההנהגה שהשי"ת מנהיג את העולם במידת החסד והרחמים, הקב"ה השאיר לנו שביל שבו אין לדרך הטבע שום דעה מה לומר, שם מאיר בכל הכח המציאות של 'אין עוד מלבדו'. אלו לא סיפורים של פה ושם, אלא כמעט כל אחד, כל משפחה, יש להם סיפור ישועה אישי אותו חוו וראו במו עיניהם, איך שהקב"ה שולח ישועות גלויות בזכות התרומה למוסדות קבר רחל, אספר גם סיפור אישי, אבל קודם אני רוצה להקדים ולומר:

אם הייתם פעם בקבר רחל והייתם רואים את הרצינות העצומה של האברכים החשובים שהם בעצמם גדולי תורה תלמידי חכמים וצדיקים, איך הם מתפללים בעד כל שם ושם מעומק הלב כמו שמתפללים ממש על ישועה שלהם, בעיניי ראיתי פעם איך שאחד האברכים מתפלל על השמות ומעיניו זולגות דמעות רותחות, הייתי בטוח שהוא שרוי בצרה, ניגשתי אליו על מנת לחזק את רוחו, לאחר בירור קצר התוודע לי כי הוא פשוט מתפלל על שמות של יהודים אחרים שהעבירו את שמותיהם למוקד מוסדות קבר רחל. וכי זה פלא בכלל שזה עובד???

הסיפור שקרה בשכונתנו, שכונת בית וגן, ועורר סערה בקרב אנשי החינוך ועסקני הציבור, מלמד עד היכן מגיעה כוחה של תפילה בקבר רחל גם כאשר נראה כי כלו כל הקיצין וכמובא בגמ' אפילו אם במצב של חרב חדה מונחת עליו אין לו להתייאש מן הרחמים, והישועה מגיחה מכיוון בלתי צפוי ובצורה פלאית. בקרב הציבור מפורסמים מאות ואלפים סיפורים, כמעט כל משפחה של בני תורה יש להם סיפור אישי אותם ראו בעצמם כתוצאה מתרומה למוסדות קבר רחל, אבל הסיפור הזה בכל אופן מעורר השתאות לנוכח גדולת חסדי ה' והישועה העל טבעית. הסיפור שפורסם כבר לפני כמה שנים, מהווה תמרור קריאה לכל ההורים שמחפשים את טובת ילדיהם, במיוחד בתקופה מאתגרת בה אנו נמצאים, תקופת חבלי משיח:

משפחה חשובה מפאריז שבצרפת החליטה לעלות ארצה מתוך רצון להעניק לילדיהם חינוך יהודי טהור ומעולה. אין כמו בארץ ישראל, זה שווה את המאמץ, לחזור הביתה! היו להם שלושה בנים, וכחלק בלתי נפרד מקשיי קליטה, היה הנושא של שיבוץ הילדים במוסדות החינוך. לבסוף, בהשתדלות מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי שליט"א, אשר הפך להם לאב רחום ולמחסה ונשא על לוח לבו הטהור את מכאובם, הצליחו שלושתם להיכנס לבית חינוך חשוב בבית וגן.

אלא שכאן התברר שבכניסתם לבית הספר לא תמו הבעיות, הן רק התחילו…

אצל מוישי – הבן הגדול, שנכנס לכתה ז', התגלו בעיות חברתיות קשות שגרמו לו להסתגר ולהיכנס לדיכאון.

אצל הבן השני – אליעזר, שנכנס לכתה ג' התגלו בעיות ריכוז חמורות, הוא סבל מהיפראקטיביות (A.D.H.D.).

לבן השלישי – אורי, שנכנס לכיתה א', אכן התאים לכיתה מבחינת הגיל, אבל ידיעתו בקריאה והכרת האותיות הייתה אפסית, המורה זיהה אצלו בעיית דיסלקציה קשה, הוא פשוט לא היה מסוגל לקרוא.

כאשר המורים התלוננו אצל המנהל, הוא הסביר להם את הרקע המשפחתי, להוציא תלמיד שכזה אל מחוץ לכותלי ביה"ס – פירושו לזרוק אותו לרחוב על כל המשתמע מכך ומשם להתפרקות מוחלטת שסופה בשאול תחתית, רחמנא ליצלן , "מדובר במצב חירום!"  הבהיר המנהל "אנו  חייבים להתעלות מעל כל השיקולים כדי לעזור להם להסתגל ולעבור בשלום את קשיי הקליטה, אחרת אנו עלולים חלילה לאבד בידיים משפחה שלימה…" המורים הבינו והפנימו כי זה מקרה חריג, הם ניסו, השתדלו, הבליגו ועשו למעלה מכדי יכולתם, גם בזמנים שמעבר לשעות הלימוד ביה"ס, אך הם לא ראו ברכה בעמלם.

הם הרגישו מיואשים, כמו קיר תקוע, הם התלוננו השכם והערב בפני המנהל, הוא הבין אותם והם הבינו אותו, אך הגיע שלב מסוים בו הרגישו שהם לא יכולים להמשיך. עם זה שהם לא מתקדמים עם התלמידים עצמם, הם כבר הפנימו והשלימו, אבל כשהילדים התחילו להפריע לשאר הילדים, זה כבר עניין אחר לגמרי. זה התחיל עם הילד בכיתה א', הוא הפריע למהלך השיעור. המורה הודיע למנהל בצורה רשמית, או הוא או אני, זה לא ענין של ענישה, פשוט לא שייך להמשיך ככה.

אחריו הגיע תורו של הר"מ מכתה ז' שאמר כי הוא שוקל להתפטר מאחר ואין הוא מסוגל לזרוק תלמיד על רקע כזה שיהא דמו ודם זרעו תלוי בו, מצד שני בעקבות הפעלולים של ה'תכשיט' הזה אין בכלל צורה של 'שיעור' זה ממש כמו 'בית משוגעים'…

אחרון הגיע המורה מכתה ג' והודיע כי החל משבוע הבא הוא לא מגיע לכיתה, כל זמן שהתלמיד נמצא שם, חד משמעי! כלו כל הקיצין.

המנהל היה נבוך מאד, בשאלה של דיני נפשות כפשוטו אין בכוחו להכריע. מפאריז שבצרפת הם יפלו היישר לפתחה של גיהנום, שאול תחתית פעורה לפניהם, מצד שני זה 'חב לאחריני' על חשבון שאר התלמידים.

מרן ראש הישיבה שליט"א פסק ואמר: שאלה כזאת של דיני נפשות יוכל להכריע רק רבינו שר התורה מרן רשכבה"ג רבי חיים קנייבסקי, ואכן כדבריו ירד המנהל תיכף ומיד לבני ברק למעונו של מרן שר התורה ושטח בפניו את הצדדים.

פני מרן רבי חיים הרצינו ושאל: האם ניסו בקבר רחל?

המנהל חשב שמרן לא הבין את השאלה, והבהיר: איזה בית ספר יש בקבר רחל, מה קשור קבר רחל לחינוך של הילדים האלו?

ומרן הגר"ח חזר והסביר  כדרכו במילים ספורות: "כח התפלה והצדקה בקבר רחל מסוגל לישועות גלויות", ובזה תמה השיחה, ונכנס הבא בתור אחריו.

המנהל עמד בחוץ נבוך ולא ידע עצה לנפשו, הוא הרי לא קיבל מענה לשאלה.

בדרכו חזור לירושלים הוא מתיישב על האוטובוס ותוך כדי שיחה הוא נדהם לגלות את ההשגחה פרטית. משיחת נימוסין סתמית עם האברך היושב לצידו התברר כי הלה לומד בכולל בקבר רחל, הוא היה בהלם לגלות כי קבר רחל זה לא רק עלונים, מדובר בקרוב לחמש מאות תלמידי חכמים בעשרה משמרות מסביב לשעון שעומדים וזועקים ומתפללים ולומדים אצל רחל אמנו, נורא נוראות! הוא ביקש ממנו את הפרטים, ועל אתר התקשר למוקד קבר רחל, כוכבית שש שמונה שלוש אחת, מסר את השמות ורכש את זכות "תפלת השל"ה בקבר רחל" להצלחת שלושת הילדים.

שלושת המורים התקשרו אליו מיידית בזה אחר זה בצאתו מן הקודש לשמוע את התשובה, הוא כמובן השתמט ואמר להם: "לא קיבלתי בינתיים תשובה ברורה, נראה מחר מה לעשות…"

וכעבור יום, בחדר המנהל, התרחשה דרמה לא קטנה. המורה של כיתה א' נכנס מבלי לדפוק, חיוור ורועד: "לא יודע איך להסביר אבל אורי קרא עכשיו בפני פסוק שלם, תגיד עלי שאני מדמיין, הנה תקרא אותו לחדר".

המנהל לא האמין, הילד נקרא אל החדר, והתברר שהמורה לא מדמיין.

המורה בכתה ז' אחריו: "אולי אני חולם, אבל עבר היום שיעור רגוע ושקט, אף לא פעם אחת הפריע מוישי למהלך השיעור".

והמלמד מכתה ג' גילה את מצפונו: "אולי טעיתי בהבחנה, הוא מקשיב בריכוז וברצף, כזו טעות חמורה מימי עוד לא קרתה לי".

ואז סיכם המנהל: "אתה לא צריך להסביר, ואתה לא חולם, ואתה לא טעית, כולכם הייתם צודקים, אבל מה נעשה שיש כח עליון על טבעי שנקרא "רחל אמנו".

מי שצריך להתנצל זה אני, כי תמיד כשהייתי מקבל את החוברות של "מאמע רחל" הייתי מזלזל באמיתותן, השתייכתי לאנשים שלועגים לכל התעשייה של ה"הבטחתי – תרמתי – נושעתי", הסיפורים שם היו נראים לי מצוצים מהאצבע, דמיוניים לחלוטין, על זה אני צריך לבקש סליחה מרחל אמנו.

כי סביר להניח שאם יחליטו לפרסם סיפור זה, בוודאי יהיו כאלו שלא יאמינו, וגם אני הייתי אחד מהם, אם לא שהייתי מעורב בסיפור בעצמי".

מרן ראש הישיבה שליט"א מסביר  כי כדי להבין את הסיפור צריך לעורר את ההרגש –

"מה זה מאמע רחל", מאמע רחל היא אמא! כמשמעו. ואמא נותנת לילד מה שהוא מבקש, מאִמא אפשר לבקש הכל, אמא היא כולה אהבה, כולה נתינה, כשמבקשים באמת,

קשה לה להגיד 'לא'!

רחל אמנו היא האמא של כל אחד ואחד מאתנו, מתוך הארבע אימהות היא האמא שיש לנו אתה קשר יומיומי, אפשר פשוט לגשת אליה לבקש, להיתפס בסינר ולהתחנן, לשפוך שיח, להעתיר, והישועה קרובה לבוא, כי לאהבה של אמא אין מעצור, ה' פותח לה את כל השערים. רק אל תחמיצו את ההזדמנות, בזמנים מטורפים שאנו עומדים, חבלי משיח במלוא מובן המילה, עם כל הניסיונות והאתגרים המאיימים, יצר הרע בוער כתנור, והנפשות הטהורות של ילדינו עדיין אינם מסוגלים לקלוט את ה'רוממות', אש משתוללת,

מי יוכל לוותר על מעטפת שמירה והגנה כה נעלית ומרוממת של רחל אמנו, למענינו, למען ילדינו, להצלת דורותינו! חייגו כעת 8631* להתעטף במערכת ההגנה העילאית והאצילית של אמא אוהבת.