כששואלים אותי כמה זמן הייתי בשידוכים, אני לא יודעת מה לענות. כי בעצם כבר התחילו להציע לי שידוכים כבר בגיל 12…
טוב, לא ממש שידוכים, יותר נכון – שידוך. שידוך אחד ומיוחד.
השדכן היה לא אחר מאשר אבא שלי, שהיה מגיד שיעור בישיבה קטנה מובחרת, ושם הוא גילה את הבחור המושלם, הוא התלהב ממנו כל כך עד שהוא החליט שיהיה מה שיהיה הוא חייב אותו כחתן לבתו, כלומר בשבילי.
בהתחלה הוא דיבר על זה רק עם אמא שלי, אבל לאט לאט זה דלף החוצה, פה ושם היו פליטות פה, בסגנון של 'היום בחנתי את החתן שלך…' או משהו כמו: 'החתן שלך עושה מחר סיום על בבא בתרא…' ובכל אותם פעמים היו עיניו של אבא נוצצות מאושר כאילו מדובר בבנו האישי.
בהתחלה לא התייחסתי לזה ברצינות. לאבא היה חוש הומור מפותח, והרבה פעמים הוא היה אומר דברים שנראו לי לא קשורים, שרק הגדולים הבינו וצחקו, וחשבתי שגם זה נכנס לאותה קטגוריה, אולם, עם השנים הבנתי שזה ממש לא בדיחה, זה רציני עד מאוד.
אבל גם כשהבנתי שאבא שלי מתכוון ברצינות, עדיין חשבתי שמדובר בחלום ומשאלה ולא בהחלטה סופית, אבל ככל שאכן התקרבתי לגיל שידוכים, הבנתי עד כמה זה רציני. אחרי שראיתי שאבא לא מתייחס לטלפונים של שדכנים שהציעו הצבעות מקסימות, שוחחתי איתו על כך, ואז התברר לי כמה שזה רציני. הבנתי שאבא שלי לא רק התלהב ממנו מאז שצביקי למד אצלו בישיבה קטנה, אלא המשיך לעקוב ולברר אודותיו גם כשעלה לישיבה גדולה.
ואכן, מסתבר שלאבא שלי יש חוש ריח מפותח, וצביקי נחשב לאחד הבחורים הטובים ביותר בשוק, כבחור כליל המעלות, שהצטיין בכל פרמטר אפשרי, גם מוכשר מעל הממוצע, גם בהתמדה נדירה, גם ביראת שמים, גם במידות טובות ותרומיות במיוחד, ואפילו המראה החיצוני היה נאה ביותר. ובנוסף הוא היה חביב על כולם ונעים שיחה, ועל הכל, המשפחה שלו היתה אחת המשפחות המכובדות והמיוחסות בציבור שלנו, האבא עצמו ראש ישיבה, והם גם נכדים של אחד מגדולי הדור הקודם, בקיצור הבחור המושלם ביותר שיכול להיות.
מהר מאוד הבנתי שאבא שלי היה מנוי וגמור שצביקי עומד להיות החתן שלו, והוא יעשה הכל כדי שזה יקרה, יהא המחיר אשר יהא.
והמחיר היה גבוה. גבוה מאוד אפילו.
אבא כבר ידע בעל פה את התאריך המדויק בו ההורים מתחילים לשמוע עבורו שידוכים. במקביל הוא לא המתין לשדכנים שיבואו אליו, הוא בעצמו הפעיל שדכן מקצועי במיוחד שיקדם את השידוך שלי עם צביקי, ואפילו הבטיח לו בונוס נדיב, במקרה שהשידוך ייצא לפועל.
לא נעים להתנשא, אבל גם לי לא היה שם לא רע בשידוכים, וזה בלשון המעטה כמובן, כך שהחלומות של אבא שלי לא באו בחלל ריק. אחרי מספר בירורים השיבו הוריו של הבחור שהם לא שוללים את השידוך כלל וכלל, הם אפילו די התלהבו, רק שהם רוצים להיות בטוחים שהחתן אכן יוכל להמשיך ללמוד בראש שקט גם לאחר החתונה, ולכן הם מעוניינים שהוא יתארס עם בעלי יכולת שיכולים להבטיח לו דירה במקום תורה רציני…
בקיצור הם דרשו סכום של קרוב למיליון שקל עבור ההון העצמי, ושסכום המשכנתא שייפול על כתפי הזוג לא יעלה על 2,000 ₪. ומאחר והם שמעו כבר על סיפורים רבים של אנשים שהבטיחו ולא נתנו בסוף, הם רוצים לראות הוכחות שיש לנו את היכולת להעמיד את הסכום המדובר.
ההורים שלי מעולם לא סבלו מעודף מזומנים. אמנם לא היינו עניים, תמיד היה לנו כל מה שאנחנו צריכים, אבל לא מעבר לכך. אמא שלי עבדה כמורה בבית יעקב, ואבא שלי היה כאמור ר"מ בישיבה קטנה, שזה בהחלט משכורת מכובדת, שמספיקה כדי להאכיל את 11 הפיות שהיו לנו במשפחה, ואולי גם לשים כמה שקלים בצד לקניית ריהוט פה ושם, אבל לא כדי לשים מיליון שקל על השולחן.
מה שלא ידעתי, שאבא שלי התכונן גם לזה…
הוא ידע שאם הוא רוצה את צביקי הוא כנראה יצטרך לשלם סכום רציני, הוא הספיק ללמוד את ה'ראש' של הוריו…. ולכן כאשר קיבל הצעה לשמש כנאמן ויושב ראש בקרן מסוימת שממומנת ע"י פילנתרופים מארה"ב, שמעניקה סיוע והכוונה לנוער עם קשיים רגשיים. הם חיפשו מישהו שמכיר את ההתמודדויות של הנערים, ומאידך גם מישהו שיודע לכוון ולנהל את הקרן בתבונה, והם מצאו את אבא שלי כמי שמתאים לתפקיד.
למרות שזה דרש ממנו להקדיש מספר שעות ביום. עם זאת, הוא הסכים לקבל עליו את התפקיד, השכר המכובד שניתן בצידו הכריע את הכף. שכן הוא ידע בעזרתו הוא יצליח בעז"ה להשיג את צביקי לחתן.
כעת, לאחר שההורים של צביקי הביעו את הסכמתם העקרונית, והם רק חיכו להוכחות שיש לו את היכולת להביא את הסכומים הללו, אבא שלי החל במסע מטורף להשיג הלוואות, הוא פנה לגמחי"ם, לבנקים ולחברים. אבא שלי אדם מאוד מוכר ומוערך, והוא היה בטוח שהוא יצליח להשיג את הסכומים תוך כמה ימים.
אולם המציאות טפחה על פניו. לגמחי"ם ולבנקים יש קצב משלהם, אף אחד לא מלווה סכומים כאלו מהיום להיום. גם החברים אליהם פנה, התנצלו שהימים ימים קשים, האינפלציה נוגסת בהם בכל פה, אבא שלי נלחם בעור שיניו, הצליח להשיג קצת מפה וקצת משם, אך לא התקרב אפילו לסכום הנדרש.
השדכן התקשר מידי יומיים, לשאול מה קורה. הוא דיווח שהצד השני מאוד מעוניין בשידוך, אך לא מוכן להתפשר על הסכום. וכי במקביל הם ממשיכים לשמוע הצעות אחרות. אבא הגביר את הלחץ, נראה היה שהוא הולך ומתקרב אל הסכום הנדרש, הוא רק היה צריך עוד קצת זמן, כדי לקשור את כל הקצוות.
בשלב מסויים הציעה אמא שלי לתרום למוסדות קבר רחל, היא סיפרה לו כמה סיפורי ישועות ששמעה באופן אישי ממכרות וחברות. ואבא שלי השתכנע. במיוחד שמדובר בתרומה לאברכי כולל שיושבים ולומדים תורה מתוך הדחק… לא עם 2 מיליון שקל… במסירות נפש ובשמחה 24 שעות מסביב לשעון.
אמא התקשרה למוקד ותרמה סכום של אלף שקל לחודש למשך שנה שלמה.
ו… ראה זה פלא, מיד למחרת, אבא שלי מקבל טלפון ובו מבשרים לו ש – – – הקרן נסגרת!
הפילנתרופ הראשי שהחזיק את הקרן מכספו, נקלע לקשיים והקרן נסגרת כרגע עד להודעה חדשה.
מי שלא ראה את אבא שלי באותו ערב לא ראה אבל מימיו.
בבת אחת התנפץ לו החלום הגדול בקול רעש גדול. כשאין משכורת מהקרן, אין לו איך לקחת הלוואות, ואין לו איך לשלם עבור צביקי.
הוא אפילו לא היה מסוגל לספר על כך לשדכן. אמא שלי היתה צריכה לספר לו.
בנוסף להלם והכאב, נוספו לו גם פרפורי בטן לא קלים… היכן את רחל אמנו? זה מה שפועלים שם? על זה התכוון מרן הגר"ח קנייבסקי שזו ההשתדלות הנכונה? במקום להתקדם נפלנו אחרוה בכזה הפסד מוחץ? הרהורי האפיקורסות כירסמו וכירסמו, והפעם, לא רק אצל אבא, אלא חלחלו גם אצל כולנו…
כמה ימים עברו ושמו של צביקי הופיע במדור 'מאורשים', כשלצדו רשום שמה של בתו של אחד מאילי הנדל"ן הידועים.
החלום נגוז.
לא אתאר כאן את תקופת הדיכאון שאפפה את הבית בימים שלאחר מכן. אבא העליז ומלא החיים היה נראה כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר. אמי ניסתה להפיח בו רוח חיים, להתחזק באמונה, אך ללא הצלחה יתירה.
רק אז קלטתי כמה הכרחית לאדם היא האמונה בבורא עולם, לא להתעקש על שום דבר, לתת להקב"ה לנהל את העולם….
השדכנים המשיכו להתקשר, הציעו הצעות מכובדות ונחשקות. אבל לאבא שלי לא היה טיפת חשק לברר. בסופו של דבר, הצליח אחד השדכנים לאלץ את אבא שלי לברר, הוא בירר קצת מלמעלה, והחליט לסגור עבורי את השידוך. הוא לא התחייב כלום מעבר למינימום ההכרחי. והצלחת נשברה.
ממש לא ככה דמיינתי את חגיגת האירוסין שלי. אבא שלי השתדל לחייך ולהיראות שמח, אבל מבט לתוך העיניים שלו אמר הכל… לא היתה שם שמחה אמיתית, כאילו ביקש לומר: נכון שהחתן שלך הוא מקסים ונהדר, אבל זה לא צביקי, אפילו לא מתקרב…
בשבילי זה היה פרק חשוב ונחוץ, ללמוד כמה צריך לעבוד על אמונה פשוטה. לשמוח במה שהשם יתברך נותן לי!!!
כעבור כמה חודשים נישאנו בשעה טובה ומוצלחת. בחתונה פשוטה ורגילה. ככל שעבר הזמן, העצב של אבא שלי הלך והתפוגג, הוא אפילו הצליח ליהנות מהחתן הטרי שלו, שהתגלה כבחור לעניין בכל תחום. שנון, נעים שיחה, ומלא מרץ. ובעיקר תלמיד חכם מופלג הדבוק בתורה בכל מהותו.
מיום ליום גילינו שפשוט זכינו בפיס של ממש. באיזשהו מקום גיליתי שאפילו אני הושפעתי מאבא שלי, וגם כשהסכמתי לשידוך עשיתי את זה בסוג של השלמה, אם השם רוצה שיהיה כך. מיום ליום גיליתי בו עוד ועוד מעלות גדולות ומקסימות, מעולם לא חלמתי שיהיה לי חתן שכזה.
עברו שלוש שנים מאז. וביום בהיר הגיעה השמועה הנוראה שצביקי עזב את דרך היהדות וברח לחו"ל משאיר את רעייתו וילדיו לבד.
אין לי מושג איך זה קרה ומתי זה התחיל. אבל כשהגעתי בחול המועד פסח להתפלל בקבר רחל וראיתי את העגונה האומללה והרצוצה מתייפחת ופורקת את הכאב העצום בדמעותיה המרטיבות את הפרוכת של קבר רחל, הלב שלי יצא מרחמנות על מר גורלה, ואני בטוח שבחסדי השם היא תפעל ישועה בזכות רחל אמנו. אבל אני, רק אז קלטתי מי היה זה שבחסדי השם הציל אותי מהגורל המר?
מי היתה זאת שפעלה להביא לכך שיפטרו את אבא שלי מהקרן? מי היתה זאת שעשתה את הכל 'לשבש' את התוכניות של אבא שלי ולהציל אותי?
תודה, אמא!